סוגי התקרחות, קרחת ושיער דליל
הביטוי התקרחות מתייחס לתהליך של נשירת שיער מהראש, שמסתיים בתופעת קרחת. ישנם סוגי קרחות וסוגי התקרחות שונים:
- שיער דליל– כאשר השיער צומח בצורה של שיערות דקות, מה שגורם לנפח השיער להצטמצם, עד כדי כך שרואים את הקרקפת.
- התקרחות גברית – כאשר השיער הנושר אינו צומח מחדש. אצל גברים התופעה מתחילה בדר"כ בעשור השלישי או הרביעי ויכולה לנבוע מסיבות שונות ביניהם גם לחץ או טיפול תרופתי.
- קרחת איזורית – בדר"כ קוראת בפתאומיות ולמרות שהיא יכולה לקרות בכל גיל, היא דר"כ מתחילה בגיל צעיר.
- התקרחות נשית – מתרחשת בדר"כ אצל נשים מעל גיל 40, ומתבטאת בדר"כ בירידה של ייצור השיער. אצל נשים תופעת נשירת שיער לאחר לידה היא תופעה מוכרת מאוד.
- התקרחות צלקתית – מדובר באיזור קרחתי בקרקפת הנוצר בעקבות מחלה או פגיעה חיצונית כמו כוויה או חבלה.
- התקרחות ממחלות – מחלות הקשורות לעור, עלולות להביא לפגיעה גם בזקיקי השיער, מה שעלול להביא לנשירת שיער.
- התקרחות מתרופות – ישנם תרופות שבולמות את הצמיחה הטבעית של השיערות ואפילו לגרום לנשירה.
- תלישת שיער – תופעה של תלישת שיער אובססיבית, בנובעת בדר"כ ממתח ומצוקה.
- התקרחות פרוגרסיבית – הדפוס הנפוץ בקרב התקרחות גברית (בקרב נשים הוא נפוץ בצורה פחות בולטת). בעוד גברים סובלים בדרך כלל מתופעה של התקרחות טיפוסית המתאפיינת בנסיגת קו השיער ובקרחת באיזור הרקות ("מפרצים") ובקודקוד, התקרחות נשית נגרמת בדרך כלל מהידלדלות השיער בחלקו העליון של הראש, אך קו השיער נשמר.
אלה סוגי הקרחות שיש, אך כשבוחרים טיפול בקרחת חשוב להבין לא רק באיזה סוג קרחת מדובר אלא גם לחקור את הסיבות לתופעה.
הסיבה העיקרית להיווצרות קרחת, התקרחות ונשירת שיער
בחלקים שונים בגוף האדם, כמו השיער למשל, קיים אנזים בשם 5-אלפא-רדוקטאז. בעזרת אנזים זה מתפרק הורמון הטסטוסטרון והופך לדיהידרוטסטוסטרון (DHT).
כאשר ה-DHT נקלט באתרי הקליטה שלו על זקיקי השיער שבקידמת הקרקפת ובמרכזה, הוא גורם להרס הדרגתי שלהם, כנראה עקב תגובה הגנתית. כלומר, המערכת החיסונית של הגוף מזהה בטעות את הזקיקים שבהם נקלט ה-DHT כגוף זר, ותוקפת אותם עד לחיסולם המוחלט. כל התהליך הזה מושפע למעשה מתהליך גנטי הורמונלי, ולכן עד גיל ההתבגרות, בשנים שבהן הטסטוסטרון מצוי בגוף בכמויות נמוכות יחסית, נוצרת כמות DHT מועטה מכדי להזיק לזקיקי השיער.
לאחר גיל ההתבגרות עולה במידה ניכרת כמות הטסטוסטרון בגוף, ואיתה כמות ה-DHT. בשלב זה מתחילים הזקיקים להינזק. הם הולכים ומתכווצים בהדרגה, תקופת הצמיחה בהם מתקצרת ותקופת המנוחה מתארכת, והשיער נעשה דק יותר ואיכותי פחות. תהליך זה נמשך שנים עד לחוסר תפקוד מוחלט של הזקיקים, שבסופו נושר השיער ומתקבלת קרחת.
התקרחות עקב גנטיקה – נשירה בשיער עלולה אמנם למנוע מגורמים שונים כגון מחלה, תרופות מסוימות, מצב של לחץ נפשי, אך רוב האנשים הסובלים מאותה התקרחות טיפוסית או מנשירה פרוגרסיבית ירשו את הנטייה מהוריהם. ברוב המקרים הסיבה לתופעת התקרחות היא גנטית, כלומר נשירת שיער זו מורשת מגנים המועברים מצד האם או מצד האב, ולעיתים מצד שניהם. יחד עם זאת, לפעמים עשויה ההתקרחות לדלג על דור.
התקרחות – סיבות נוספות לתופעה
- טיפול תרופתי – כאמור, יש תרופות שאחת מתופעות הלוואי שלהם היא נשירת שיער. כאשר זה קורה יש לדווח על כך לרופא המטפל.
- תפקוד לקוי של בלוטת התריס – בלוטת התריס אחראית על חילוף החומרים בגוף . תפקוד לקוי של הבלוטה, יכול להשפיע על השיער ולהביא לדילולו.
- לחץ – כאשר אנו נמצאים בתקופת לחץ, ישנה האטה בזרימת הדם והפחתה באספקה של חומרים חשובים לשיער, מה שמוביל להתקרחות עד כדי קרחת ונשירת שיער.
- תזונה לקויה – תזונה לקויה מביאה לחוסר איזון במטבוליזם של הגוף וזה משפיע גם על השיער. קורה בעיקר בדיאטות נטולות פחמימות.
- הפרעות הורמונאליות – הפרעות הורמונאילות כמו הפרעה בתפקוד האשכים או השחלות, עלולות להביא לפגיעה בבריאות השיער.
- טיפולים חיצוניים בשיער – שימוש בחומרים כימיים בשיער בצורה לא מבוקרת עלול להביא לייבוש השיער, שבירת שיער ועוד תופעות לא נעימות.
קרחת בגיל מאוחר
רוב בני האדם סובלים במידה מסוימת מנטייה לנשירת שיער, ובגיל 50, 60 או 70 מעטים הם אלה היכולים להתהדר במצב של שיער מלא כמו בתקופת גיל ההתבגרות. בעלי הנטייה הגנטית להתקרחות יתחילו בדרך כלל לאבד שיער מוקדם יותר ובמידה רבה יותר מאלה שאין להם נטייה גנטית לכך.
קרחת לגברים ונשים – הבדלים
בקרב רבע מהגברים בגילאי 25 ניתן לראות סימנים כלשהם למצב של נשירת שיער, ושיעור זה עולה לשלושה רבעים בקרב בני ה-60. מתוך אותם גברים בני 60 המראים סימני התקרחות, בכמחציתם מיקומה יהיה בקידמת הראש ובחלקו העליון.
קרחת נשים היא לא דבר נדיר. גם נשים חוות סוג של נשירת שיער והידלדלות השיער עקב נטייה גנטית, אך התקרחות משמעותית מתרחשת אצלן לרוב אחרי גיל המעבר.
